עומרי בלום ז״ל

ראיתי את הכתבה המזעזעת אתמול בחדשות 12 עם אמו המאמצת של עומרי בלום, צעיר עם צרכים מיוחדים, שאביו המאמץ ירה בו והרג אותו.

כתבה שמוקדשת כולה לגרסת המשפחה לספר כמה היה להם קשה עם עומרי, שמותו מוצג כגזירת גורל.

למי שלא שמעה – עומרי בלום, בן 23, נולד לאם נרקומנית ונשלח לבית יתומים. בגיל שנה וחצי אימצה אותו משפחה מבוססת ממכבים, האמא – חוקרת סרטן מפורסמת.

לדבריהם, עומרי היה ילד מתוק וחייכן, אך עד מהרה התגלו אצלו בעיות – אלימות, גניבות, ועוד.

בהמשך הוא אובחן כסובל מתסמונת אלכוהול עוברי ואוטיזם.

בגיל 15, הוא הוצא מהבית ועבר שורה של פנימיות, ובשבועות האחרונים לחייו, הקשר שלו עם המשפחה המאמצת התדרדר, אחרי החלטה שלהם לעבור לחו"ל ולבטל את האפוטרופסות עליו.

ביום בו נרצח, הוא וחברים מההוסטל נסעו לאילת והאוטו שלהם התקלקל.

הוא נמצא על ידי המשטרה בצד הדרך, משפחתו המאמצת לא רצתה לקבל אותו בהתחלה, אך בהמשך הסכימו שיגיע לביתם.

כשהגיע, האב, שי, יצא לעשות איתו שיחה בחורשה, ומשום מה לקח איתו אקדח ולא פחות מ-3 מחסניות (!).

לטענתו, במהלך השיחה בנו תקף אותו עם סכין והוא ירה בו מטעמי הגנה עצמית. הוא זוכר שירה 2 כדורים – אך בגופו של עומרי נמצאו לא פחות מ-9 כדורים וסכין נעוץ בחזה. ירה בו ודקר אותו פעמיים.

המשטרה ובית המשפט לא קיבלו את הטיעון, והוא מואשם ברצח, ואילו האם המאמצת מקבלת באותו סופ"ש ראיון ב-12 וגם ב"ידיעות".

הזעזעזתי מהסיקור בפרשה, קודם כל – לגבי האלכוהול העוברי (FASD) – כן, זאת נשמעת תסמונת מפחידה.

אבל מה שקורה עכשיו ברשת זו פשוט הסתה נגד מי שסובל ממנה.

פגשתי נערים עם אלכוהול עוברי, זיהיתי בהם את התסמינים בכתבה.

אבל הם גם חבר'ה מקסימים, שמודעים למצבם ולצער שהם גורמים לסביבה, ומנסים לשלוט בעצמם ככל שהם יכולים.

לא כולם באותה רמה, לא כולם אלימים, חלקם השלימו בגרויות ועובדים, גם עומרי שגר בהוסטל סיים שירות לאומי, ועבד מחוץ להוסטל במסעדה.

לא עבריין לגמרי כמו שהכתבה מציירת אותו.

וגם – יש עוד הרבה תסמונות והפרעות שיכולות להיות לילדים, גם מי שנולדו להורים "משלנו" נורמטיבים לגמרי.

ובכל זאת, אני חושבת שאף אחד לא היה מביע אמפטיה כלפי הורה שהורג את הילד הביולוגי שלו, לא משנה כמה קשה ההפרעה.

האם בגלל שהוא ילד מאומץ שנולד לאם נרקומנית יותר קל לנו לוותר עליו?

הדבר המטריד ביותר הם ההסברים שהאם מספקת למעשים של בעלה.

היא מספרת ששי הסתובב עם אקדח כל הזמן – "הוא הקפיד על אקדח צמוד – בכיס, בפאוץ' או על הגוף…אפילו לבקר את ההורים".

ושכבר 6 שנים יש לו דלקת שגורמת לפגיעה קוגניטיבית, טיקים, ובלק אאוטים.

היא טוענת שעקב "האימון הקרבי" שלו מהצבא קרה לו משהו שגרם לו להיכנס למצב קרבי ולהגיב איך שהגיב.

לי מוזר לשמוע על אדם נורמטיבי מישראל, בכל זאת לא ארה"ב, שחי בעיר שקטה והולך לכל מקום עם אקדח, ואיך זה בא בלי אף תהיה מצד האם המשכילה שיש לה תשובה לכל שאלה.

והשאלה היא איך אדם עם פגיעה קוגניטיבית מקבל רשיון להחזיק אקדח בכלל?

בנוסף, מגיל 18 עומרי היה בקשר גם עם אמא הביולוגית שלו, שהיא ישראלית, אפילו ראיינו אותה ב"וואלה!".

היא טוענת שלא היה לו אלכוהול עוברי ושהוא לא היה אלים.

מדוע לא ראיינו אותה, מה עם המדריכים בהוסטל, החברים שאולי יכלו לספר עליו דברים אחרים?

אני מקווה שגם הצד שלה ישמע.

המקרה הזה גרם לי לתהות איך אנחנו מגדירים מי "מופרע" ומי "נורמטיבי" – בסוף מי שאיבד שליטה וביצע מעשה נורא זה האב עם האימון הצבאי.

לכולם היו טונות של אמפתיה כלפי המשפחה המאמצת, אני בוחרת להביע אמפתיה קודם כלפי הקורבן ה*אמיתי* כאן, שסיים את חייו בצורה נוראית.

משוטט בצד הדרך, נאסף על ידי המשטרה ומובא לבית הוריו המאמצים, ודווקא שם מוצא את מותו.

עומרי בלום ז"ל | 2000 (?) – 2023.ראיתי את הכתבה המזעזעת אתמול בחדשות 12 עם אמו המאמצת של עומרי בלום, צעיר עם צרכים מיוחדים, שאביו המאמץ ירה בו והרג אותו.